"אם אתה רוצה להשיג מכונית, אתה צריך לתרום אופנוע." אמר אוסטדז אחד שאוהב להניע אנשים לתת נדבה. אם נראה את נס הנדבה, נמצא הרבה תועלות עולם מהנדבה. החל מהתרפאות ממחלה, מקל על בן הזוג, פתיחת דלת המזון ואחרים.
מסתבר שלא רק נדבה שיש לה יתרונות כאלה, יש איסטיגפר, קייאמול, תפילת דוחה ועוד שורה של פולחנים. תופעות כמו זו, לפתות אנשים עם יתרונות עולמיים כדי שירצו לתת צדקה ולסגוד בזמן האחרון די עמוס, חלקם אפילו מציגים את היתרונות הארציים בגישה מתמטית. אם אתה רוצה להרוויח כל כך הרבה, אז לפחות אתה צריך לתת נדבה, אם אתה רוצה להשיג את זה, אז אתה כבר כל כך הרבה.
במבט ראשון זה נראה בסדר, יתר על כן, הוא עטוף סלסולים המזמינים אנשים לציית. עם זאת, קיים סיכון גדול המאיים על האמונה אם תיק זה לא ימוקם כראוי. אם נהיה לא זהירים, עלולה להתרחש תופעת ההיוון או החילון של הפולחן. כי לאט ולא משים סגידה שנועדה מלכתחילה לה' משנה את כיוונה למטרות עולמיות.
הסכנות של ציפייה להטבות עולמיות מנדבות
הפיכת הכוונה לתת נדבה לזולת מאשר אללה יכולה להפוך אדם לראשון להיגרר לאש הגיהינום. כי נדבה היא פולחן שיש לטהר רק לאללה. הפניית כוונת הפולחן לזולת מאללה היא סוג של השתמטות ותגרום למחיקת מעשיו של אדם בעולם הבא. אללה אומר:
مَنْ كَانَ يُرِيدُ الْحَيَاةَ الدُّنْيَا وَزِينَتَهَا نُوَفِّ إِلَيْهِمْ أَعْمَالَهُمْ فِيهَا وَهُمْ فِيهَا لَا يُبْخَسُونَ * أُولَئِكَ الَّذِينَ لَيْسَ لَهُمْ فِي الْآَخِرَةِ إِلَّا النَّارُ وَحَبِطَ مَا صَنَعُوا فِيهَا وَبَاطِلٌ مَا كَانُوا يَعْمَلُونَ
משמע, "מי שחפץ בחיי העולם הזה וקישוטיו, ניתן לו שכר על מעשיהם בעולם הזה ולא יפגעו (15) הם אנשים שבעולם הבא (בבא) לא יהיו. שכר אבל לעזאזל ותימחק (טוב) שהם עשו ולשווא מה שהם עשו." (סורה חוד 15-16)
בפירושו אמר אבן קתר:
من عمل صالحًا التماس الدنيا، صومًا أو صلاة، أو تهجدًا بالليل، لا يعمله إلا التماس الدنيا، يقول الله: أُوفيه الذي التمس في الدنيا من المثابة، وحبط عمله الذي كان يعمله التماس الدنيا، وهو في الآخرة من الخاسرين. وهكذا روي عن مجاهد، والضحاك، وغير واحد
כלומר, "מי שעושה מעשים אדוקים בציפייה לעולם, כגון צום, תפילה, תהאג'וד, את הדברים האלה הוא לא עושה חוץ מציפייה לעולם, אז אללה אומר לו, "אני אתגמל לו על מעשיו שמצפים לעולם ולמעשים שהוא התכוון לעשות יימחק.עולם והוא יהיה המפסיד בעולם הבא. זה מה שסופר ממוג'אהיד, דהוחאק ואחרים". (תפסיר אבן קתר 4/310)
זה איום נורא מאוד שאללה נותן למי שמפנים את הפולחן מאללה. אבן אל-קאים אמר:
مَنْ أَرَادَ بِعَمَلِهِ غَيْرَ وَجْهِ اللَّهِ ، وَنَوَى شَيْئًا غَيْرَ التَّقَرُّبِ إِلَيْهِ ، وَطَلَبَ الْجَزَاءَ مِنْهُ ، فَقَدْ أَشْرَكَ فِي نِيَّتِهِ وَإِرَادَتِهِ
כלומר, "מי שמקווה במעשיו מלבד פני אללה ומתכוון למשהו אחר מלבד תקרוב לאללה ומקווה לפרס מאללה, אכן שיתף פעולה עם אללה בכוונותיו וברצונותיו". (עד-דא ואד דאוה' 135)
מכאן עולה השאלה הבאה, מה לגבי הפסוקים והחדית'ים הרבים המבטיחים טוב עולמי בסוגים שונים של מעשים אדוקים? כמו להרבות באיסטיגפר בתקווה להתברך בעושר ובצאצאים, האם גם זה אסור?
כוונה של ארגוני צדקה לעולם
על מנת לענות על השאלה לעיל, עלינו להסביר את התנאים להפיכת מעשי הבא לאמצעי לזכות ביתרונות העולם הזה.
תנאי ראשון: צדקה מצפה להטבות עולמיות בלבד
מצב זה נרמז בנקודות לעיל, מצב זה מאוים בגיהנום ומאוים בביטול השכר על עיסוקו. כי יש בו פוטנציאל להתחמק לאללה. כי הוא הרחיק משהו שהיה אמור להיות מיועד לאללה לזולתו מהיתרונות הארציים הרצויים.
כמו אנשים שצמים רק כדי להיות בריאים, ג'יהאד רק כדי לקבל גנימה, נותנים צדקה רק כדי לקבל ריפוי ושיטות אחרות שנועדו רק כדי לזכות בעולם לבד. בהתאם לחדית' שהביא אבו מוסא אל-אשערי להלן:
عَنْ أَبِي مُوسَى رَضِيَ اللَّهُ عَنْهُ قَالَ جَاءَ رَجُلٌ إِلَى النَّبِيِّ صَلَّى اللَّهُ عَلَيْهِ وَسَلَّمَ فَقَالَ الرَّجُلُ يُقَاتِلُ لِلْمَغْنَمِ وَالرَّجُلُ يُقَاتِلُ لِلذِّكْرِ وَالرَّجُلُ يُقَاتِلُ لِيُرَى مَكَانُهُ فَمَنْ فِي سَبِيلِ اللَّهِ قَالَ مَنْ قَاتَلَ لِتَكُونَ كَلِمَةُ اللَّهِ هِيَ الْعُلْيَا فَهُوَ فِي سَبِيلِ اللَّهِ
כלומר, "מאבו מוסא אמר רדיאללהו אנחו; אדם אחד בא אל הנביא סללאללהו עליהי ואסלאם ואמר: "אדם אחד נלחם למען גנימה, אדם אחר כדי להתפרסם ואדם אחר כדי לראות את עמדתו, אשר מהן נקרא פי סבילילה?" ואז הוא אמר: "מי שנלחם להעלות את דבר אללה נקרא פי סבילילה". (חדית' היסטורי בוכרי, מס' 2599)
אבול עבאס אלקורטובי אמר:
فأما إذا كان الباعثُ عليها غير ذلك من أعراض الدُّنيا ؛ فلا يكونُ عبادة ، بل يكون معصية موبقة لصاحبها ، فإما كفرٌ ، وهو : الشرك الأكبر ، وإما رياء ، وهو : الشركُ الأصغر … هذا إذا كان الباعثُ على تلك العبادة الغرضَ الدنيوي وحده ، بحيث لو فُقِد ذلك الغرضُ لتُرِك العمل
זה אומר, "אם המניע העיקרי לפולחן הוא אחר מזה (בתקווה לברכת אללה) בצורה של עיטורי עולם, אז זה לא שווה סגידה, ואפילו הופך להיות אי ציות שיכול להרוס את העבריין. זה יכול להיות בצורת כופר שהוא שירק עיקרי, זה יכול להיות גם ריא שהוא שירק מינור. משהו כזה (התחמקות מז'ורית ושירק קטנה) אם המוטיבציה לפולחן היא רק למטרות עולמיות, אם המוטיבציה הזו תאבד, הוא יעזוב את התרגול". (אל-מופים לי מא אסיקלה מין טלחשי קיטאבי מוסלמי 12/50)
לדוגמא, מי שנותן צדקה מקווה לריפוי, כאשר נתן צדקה פעמים רבות אינו מוצא רפואה, ולכן בגלל שנמאס לו לתת צדקה אז הוא עוזב את הנדבה כי הוא מרגיש שהוא לא זוכה להטבות עולם. דיוקנאות כאלה יכולים לגרום לאדם להתחמק, גדול וקטן כאחד.
תנאי שני: מצפה להנאתו של אללה ובו זמנית מצפה להטבות עולמיות
תנאי שני זה דומה לאלה שנותנים צדקה למען אללה אך במקביל מקווים לשפר את איכות חייהם, צמים למען אללה אך במקביל מקווים שצום יכול לשמור על הבריאות, או אלו שמבצעים חג'ג' למען למען אללה באותו הזמן מתכוונים לסחור או שהם שואפים לג'יהאד בגלל אללה. אללה באותו הזמן מתכוון להשיג גנימה, או להישאר בקשר למען אללה ובמקביל מקווה שחייו ועושרו יצליחו תבורך.
לתנאי השני הזה יש כמה צורות.
ראשית: המוטיבציה העולמית חזקה יותר מהנאתו של אללה
שייח מוחמד בן שליח אל-עוצימין אמר:
وإن كان الأغلب عليه نية غير التعبد ، فليس له ثواب في الآخرة ، وإنما ثوابه ما حصله في الدنيا، وأخشى أن يأثم بذلك لأنه جعل العبادة التي هي أعلى الغايات وسيلة للدنيا الحقيرة
כלומר, "אם מה שדומיננטי יותר הוא כוונה חוץ מפולחן (להשיג הטבות עולמיות), אז הוא לא יקבל פרס בעולם הבא, השכר שלו מוגבל רק למה שהוא מקבל בעולם הזה, ואני חושש שאותו אדם יקבל חטא על כך, כי הוא עשה את הפולחן (שזו בעצם המטרה העליונה) כאמצעי להשיג עולם שפל."
הסוג הזה הוא כמו דבר אללה:
وَمِنْهُمْ مَنْ يَلْمِزُكَ فِي الصَّدَقَاتِ فَإِنْ أُعْطُوا مِنْهَا رَضُوا وَإِنْ لَمْ يُعْطَوْا مِنْهَا إِذَا هُمْ يَسْخَطُونَ
כלומר, "וביניהם יש המבקרים אותך על (חלוקת) הזק"ת; אם ניתן להם חלק ממנו, הם שמחים, ואם לא ניתן להם חלק ממנו מיד כועסים”. (קוראן בטאובה: 58)
0 komentar:
Posting Komentar