סוגיית עליית הקומוניזם עלולה רק ליצור ויכוח כאוטי בין השונאים והמגינים של השיח הזה. אנשים עשויים להסכים או לא להסכים עם החרדה מעלייתם של גורמים קומוניסטיים במדינה הזו.
חוויות העבר עשויות להיחשב היטב, ועשויות להיחשב גם לעבר שאינו קשור להווה. עם זאת, התעלמות מהעובדה שהמצב הלאומי בעידן הממשל הנוכחי תורם יחסית להופעתו של הקומוניזם, אינה מוגזמת.
אפשר לגחך ולהעריך יתר על המידה את המתקשרים לאנטי-קומוניזם. בהתחשב בקומוניזם כשד נצחי שקשה להיפטר ממנו, זה בסדר כאן. אבל לעג לשונאי הקומוניזם כ"מוכרים" של נושאים במסווה של דת אינו ראוי. אולי יש כאלה שאוהבים לשאת כסות של שמירה על דת, אבל האם אלה שהם במעמד של חביב או אנשי דת שביקרו פה את המפלגה הקומוניסטית באמת הוכחו כקבוצה דומה, כלומר סתם "מוכרים" שנאה? האם הוכח שהם מוסווים?
היה חבר מחקר ב-אוניברסיטת גדג'ה מדא ששאל אם נוכחות הקומוניזם נתפסת כקונפליקט אידיאולוגי. לדבריו, מאחורי המאבק האידיאולוגי עומדת סוגיה מהותית יותר, והיא הקרב על ההון בין המעצמות הגדולות. זה קרה אז והיום.
תזה כזו אינה שגויה, היא אפילו יכולה לשמש כחומר לניתוח חשיבה בקרב איסלאמיסטים השונאים קומוניסטים. ההון או כוח השוק במדינה זו אכן מפתה את נושאי האידיאולוגיות הגדולות. התעלמות מאידיאולוגיה והתמקדות אך ורק בכלכלה היא מוטה בבירור. ההגדרה והמשמעות של אידיאולוגיה מופחתת היא רק הסוואה. למעשה, אידיאולוגיה כמו חימום בנזין היא תופעה של דעיכה אנושית. בנוסף, בהסתכלות על היבטי המאקרו של המאבק על ההון בין המעצמות של המדינות הגדולות, היא גם נוטה להתעלם מהעובדות בשטח. שאלת ההשפלה וטבח הכמורה על ידי גורמים קומוניסטיים יחוו קפיצת מדרגה הגיונית כאשר תעמוד בפני שאלת תפיסת ההון בלבד. לכן, כל עוד שאיפת ההון רוצה בכך, נוקטים דרכים שונות כדי לזכות בו, אחת מהן היא על ידי אידיאולוגיה.
הדיבור על עליית הקומוניזם הוא אכן מגוון של סטיגמות כ"קורבנות" של הסדר החדש. אלה מאתנו שאומרים שצריך להיזהר מגורמים קומוניסטיים מואשמים מיד שהם לא מעודכנים. דרך החשיבה שלנו נחשבת למזוהמת עם הסדר החדש. אז, עדיין לא היה לנו אופי מתוקן, אז אנחנו חייבים לעשות מהפכה נפשית.
יש להפריד את נושא תומכי הסדר החדש מאלה שמבקרים את התחייה הקומוניסטית. תיוג אנטי-קומוניסטים כחלק מהסדר החדש הוא רק נוהג של צרות אופקים ואי רצון לראות דברים ברורים. האם אנטי-קומוניסטים צריכים להפוך תחילה לתומכי הסדר החדש? אם יש אויב משותף, האם יש לך את הזכות להיקרא הסדר החדש והאיסלם במקרה הזה תמיד הולכים יד ביד?
לאחר שהסדר החדש הפך לעוין לקומוניסטים, אל תשכח מי היעד הבא: האיסלאמיסטים. אז אם היום האנשים שרגישים ותגובתיים לגבי עליית הקומוניזם הם איסלאמיסטים, האם צריך להאשים אותם ולהאשים אותם שהם "קורבנות" של הקולוניאליזם, מתוך מחשבה על הסדר החדש? מי שהאשימו אותם בשכיחת העובדה ההיסטורית שרוב הקומוניסטים נטבחו היו האולמה והסנטרי. הם מצטמצמים ל"שדי כפר" שתומכים בקפיטליסטים מקומיים, ולכן יש לחסל אותם.
יש הרבה ראיות וניסיון מר שחשים ישירות המוסלמים על זוועות קומוניסטיות. אם הזיכרונות והחוויות שהועברו מהוריהם נחשבים לתוצר של מכונת התעמולה של הסדר החדש, ברור שמדובר בהתעללות היסטורית.
ואכן, כשמדובר בפעולות קומוניסטיות ברפובליקה הזו, המוסלמים תמיד נמצאים בחזית. בחזית כקורבנות שנהרגו, ובחזית שהם קשוחים נגד הקומוניסטים. למרות שאלפים הפכו לקורבנות, המוסלמים לא כל כך מתלהבים לנצל את המומנטום כדי להיראות כמו גיבורים עבור המדינה הזו. למרבה הצער, הגישה הבלתי פוסקת הזו היא למעשה פער עבור קבוצות מסוימות שבשם זכויות האדם אף נלחמות למען הצד של הקומוניזם בצורה לא חכמה.
אלה שנעצרו בטעות או קורבנות של סטיגמה, צריכים לקבל את זכויותיהם על ידי המדינה להחלים. אבל מבקשים את אותן זכויות, אפילו המדינה חייבת להתנצל בפני מי שהם חלק מהמפלגה הקומוניסטית בגלוי ולהשאיר רקורד עקוב מדם, ברור שזו יהירות. כן, זה מתנשא לנצל את קיומו של שליט חלש ומוקף באוהדי האדומים.
0 komentar:
Posting Komentar